האיחוד האירופי נקט צעד היסטורי עם כניסתו לתוקף של חוק הבינה המלאכותית, הרגולציה המקיפה הראשונה בעולם בנושא בינה מלאכותית. חוק מהפכני זה, המציב את אירופה בחזית ניהול הבינה המלאכותית, קובע מסגרת רגולטורית מבוססת סיכונים שמטרתה לאזן בין חדשנות להגנה על זכויות יסוד. עם זאת, הרגולציה מייצגת גם ביטוי נוסף של מה שמכונה " אפקט בריסל " - נטיית האיחוד האירופי לכפות כללים משלו ברחבי העולם באמצעות כוח שוק, מבלי בהכרח להניע חדשנות טכנולוגית.
בעוד שארצות הברית וסין מובילות את פיתוח הבינה המלאכותית עם השקעות ציבוריות ופרטיות אדירות (45% ו-30% מההשקעות העולמיות בשנת 2024, בהתאמה), אירופה משכה אליה רק 10% מההשקעות העולמיות בבינה מלאכותית. בתגובה, האיחוד האירופי מנסה לפצות על הפיגור הטכנולוגי שלו באמצעות רגולציה, תוך הטלת סטנדרטים שבסופו של דבר משפיעים על כל המערכת האקולוגית העולמית.
השאלה המרכזית היא: האם אירופה יוצרת סביבה המעודדת חדשנות אחראית או שהיא פשוט מייצאת בירוקרטיה לתעשייה שבה היא לא יכולה להתחרות?
חוק הבינה המלאכותית חל לא רק על חברות אירופאיות, אלא גם על אלו הפועלות בשוק האירופי או שמערכות הבינה המלאכותית שלהן משפיעות על אזרחי האיחוד האירופי. סמכות שיפוט חוץ-טריטוריאלית זו בולטת במיוחד בהוראות הנוגעות למודלים של GPAI, כאשר רסיטל 106 לחוק קובע כי ספקים חייבים לציית לזכויות היוצרים של האיחוד האירופי "ללא קשר לתחום השיפוט שבו המודלים מאומנים".
גישה זו ספגה ביקורת חריפה מצד כמה משקיפים, הרואים בה ניסיון של האיחוד האירופי לכפות כללים משלו על חברות שאינן ממוקמות בשטחו. מבקרים טוענים כי הדבר עלול ליצור קרע במערכת האקולוגית הטכנולוגית העולמית, כאשר חברות ייאלצו לפתח גרסאות נפרדות של מוצריהן עבור השוק האירופי או לאמץ סטנדרטים אירופיים עבור כל השווקים כדי להימנע מעלויות תאימות נוספות.
לכן, חברות טכנולוגיה רב-לאומיות נמצאות במצב קשה: התעלמות מהשוק האירופי אינה אפשרות בת קיימא, אך עמידה בחוק הבינה המלאכותית דורשת השקעה משמעותית ועלולה להגביל את הזדמנויות החדשנות. השפעה זו מוגברת עוד יותר על ידי לוח הזמנים השאפתני ליישום ופרשנות לא ודאית של סעיפים רבים.
חוק הבינה המלאכותית נכנס לתוקף ב-1 באוגוסט 2024, אך יישומו יבוצע לפי לוח זמנים מדורג:
הרגולציה מאמצת גישה מבוססת סיכונים, המסווגת מערכות בינה מלאכותית לארבע קטגוריות: סיכון בלתי מקובל (אסור), סיכון גבוה (כפוף לדרישות מחמירות), סיכון מוגבל (עם דרישות שקיפות) וסיכון מינימלי או ללא סיכון (שימוש חופשי). סיווג זה קובע התחייבויות ספציפיות עבור מפתחים, ספקים ומשתמשים.
אחת החידושים המשמעותיים ביותר בחוק הבינה המלאכותית נוגעת לדרישות השקיפות, שמטרתן לטפל באופי ה"קופסה השחורה " של מערכות בינה מלאכותית. דרישות אלו כוללות:
דרישות אלו, אף על פי שנועדו להגן על זכויות האזרחים, עלולות להוות נטל משמעותי על חברות, ובמיוחד על חברות הזנק ועסקים קטנים ובינוניים חדשניים. הצורך לתעד תהליכי פיתוח, נתוני הכשרה והיגיון קבלת החלטות בפירוט עלול להאט את מחזורי החדשנות ולהגדיל את עלויות הפיתוח, ולהעמיד חברות אירופאיות בעמדת נחיתות בהשוואה למתחרים באזורים אחרים עם תקנות פחות מחמירות.
הפסיקה בתיק C-203/22 מדגישה כיצד חברות מתנגדות בתחילה לחובות שקיפות. הנתבעת, ספקית תקשורת, טענה כי חשיפת ההיגיון של אלגוריתם ניקוד האשראי שלה תחשוף סודות מסחריים ותסכן את יתרונה התחרותי.6 בית המשפט העליון של האיחוד האירופי דחה טענה זו, וקבע כי סעיף 22 לתקנת ה-GDPR מזכה אנשים בהסבר על "הקריטריונים וההיגיון" העומדים מאחורי החלטות אוטומטיות, גם אם הן פשוטות יותר .6
על פי המערכת הדו-שכבתית של חוק הבינה המלאכותית, רוב מודלי הבינה המלאכותית הגנרטיבית נופלים תחת שכבה 1, המחייבת עמידה בזכויות יוצרים של האיחוד האירופי וסיכומי נתוני הדרכה .2 כדי להימנע מתביעות הפרת זכויות יוצרים, חברות כמו OpenAI עברו לנתונים סינתטיים או תוכן מורשה, אך פערים בתיעוד נותרו.
חוק הבינה המלאכותית מכיל סעיפים ספציפיים הקשורים לזכויות יוצרים המרחיבים את השפעתו הרגולטורית של האיחוד האירופי הרבה מעבר לגבולותיו. ספקי מודל GPAI חייבים:
סעיף 106 לחוק הבינה המלאכותית קובע כי ספקים חייבים לציית לחוק זכויות היוצרים של האיחוד האירופי "ללא קשר לתחום השיפוט בו מאומנים המודלים". גישה אקס-טריטוריאלית זו מעלה שאלות לגבי התאמתה לעקרונות הטריטוריאליות של זכויות יוצרים ועלולה ליצור סכסוכים רגולטוריים עם תחומי שיפוט אחרים.
עבור חברות טכנולוגיה גלובליות, חוק הבינה המלאכותית מציג בחירה אסטרטגית מהותית: להסתגל ל"אפקט בריסל" ולעמוד בתקנים אירופיים ברחבי העולם, או לפתח גישות מובחנות לשווקים שונים? מספר אסטרטגיות צצו:
כמה חברות טכנולוגיה גדולות מפתחות "מודל פעולה כפול":
גישה זו, למרות היותה יקרה, מאפשרת שמירה על נוכחות בשוק האירופי מבלי לפגוע בחדשנות עולמית. עם זאת, פיצול זה עלול להוביל לפער טכנולוגי הולך וגדל, כאשר למשתמשים אירופאים תהיה גישה לטכנולוגיות פחות מתקדמות מאשר לאלו באזורים אחרים.
חוק הבינה המלאכותית האירופי מייצג נקודת מפנה ברגולציה של בינה מלאכותית, אך מורכבותו ועמימותו הפרשנית יוצרות אווירה של אי ודאות שעלולה להשפיע לרעה על חדשנות והשקעות במגזר. חברות עומדות בפני מספר אתגרים:
הנוף הרגולטורי המתפתח ללא הרף מציב סיכונים משמעותיים עבור חברות. הפרשנות של מושגים מרכזיים כגון "סיכום מפורט מספיק" או סיווג של מערכות "בסיכון גבוה" נותרה מעורפלת. אי ודאות זו עלולה לגרום ל:
הדיון על "אפקט בריסל" הוא חלק מההקשר הרחב יותר של ריבונות טכנולוגית אירופאית. האיחוד האירופי מוצא את עצמו במצב קשה של לאזן בין הצורך לקדם חדשנות מקומית לבין הצורך לווסת טכנולוגיות שפותחו בעיקר על ידי שחקנים שאינם אירופאים.
בשנת 2024, חברות אירופאיות משכו רק 10% מההשקעות העולמיות בבינה מלאכותית, בעוד ארצות הברית וסין שלטו במגזר עם שילוב של השקעות ציבוריות ופרטיות מסיביות, מדיניות ידידותית לחדשנות וגישה לכמויות עצומות של נתונים. אירופה, עם הפיצול הלשוני, התרבותי והרגולטורי שלה, נאבקת לייצר אלופים טכנולוגיים המסוגלים להתחרות בעולם.
מבקרים טוענים כי הגישה הרגולטורית של אירופה עלולה לחנוק עוד יותר חדשנות ולהרתיע השקעות, בעוד שתומכים טוענים כי יצירת מסגרת רגולטורית אמינה עשויה למעשה לעודד את פיתוחה של בינה מלאכותית אתית ובטוחה מטבעה, וליצור יתרון תחרותי לטווח ארוך.
"אפקט בריסל" של חוק הבינה המלאכותית מדגיש מתח מהותי בגישתה של אירופה לטכנולוגיה: היכולת לקבוע סטנדרטים גלובליים באמצעות רגולציה אינה עומדת במבחן מנהיגות מקבילה בחדשנות טכנולוגית. אסימטריה זו מעלה שאלות לגבי קיימותה ארוכת הטווח של גישה זו.
אם אירופה תמשיך לווסת טכנולוגיות שאינה מפתחת, היא מסתכנת במציאת עצמה במצב של תלות טכנולוגית גוברת, שבו הכללים שלה עלולים להפוך ללא רלוונטיים יותר ויותר במערכת אקולוגית עולמית המתפתחת במהירות. יתר על כן, חברות שאינן אירופאיות עלולות לסגת בהדרגה מהשוק האירופי או להציע גרסאות מוגבלות של מוצריהן שם, וליצור "מבצר דיגיטלי של אירופה" המבודד יותר ויותר מההתקדמות הגלובלית.
מצד שני, אם האיחוד האירופי היה מסוגל לאזן בין גישתו הרגולטורית לבין אסטרטגיה יעילה לקידום חדשנות, הוא היה יכול להגדיר ביעילות "דרך שלישית" בין הקפיטליזם האמריקאי לשליטת המדינה הסינית, תוך הצבת זכויות אדם וערכים דמוקרטיים בלב הפיתוח הטכנולוגי. תוכנית נרחבת , היו אומרים בצרפת .
עתידה של הבינה המלאכותית באירופה יהיה תלוי לא רק ביעילותו של חוק הבינה המלאכותית בהגנה על זכויות יסוד, אלא גם ביכולתה של אירופה להשלים את הרגולציה עם השקעה נאותה בחדשנות ולפשט את המסגרת הרגולטורית כדי להפוך אותה לפחות מכבידה. אחרת, אירופה מסתכנת במציאת עצמה במצב פרדוקסלי: מובילה עולמית ברגולציה של בינה מלאכותית, אך שולית בפיתוחה ויישומה.
.svg)
.svg)
.svg)
