בעוד שחברות הטכנולוגיה הגדולות מוציאות מיליארדים על שכנוע אותנו שבינה מלאכותית תשנה הכל, קבוצת סטארט-אפים גילתה אמת לא נוחה: צרכנים משלמים הרבה יותר כדי לשפר את העבר מאשר כדי לדמיין את העתיד.

‍

MyHeritage יצרה הכנסות של 55 מיליון דולר ברבעון השלישי של 2023, עלייה של 12% משנה לשנה. המניע העיקרי? Deep Nostalgia, הכלי שמעורר תמונות משפחתיות ישנות לחיים. באותה תקופה, OpenAI השקיעה 700 מיליון דולר בפיתוח GPT-4, עם מודל עסקי שעדיין לא ברור.

‍

זה לא מקרה בודד. הוא מאותת על טרנספורמציה אסטרטגית מהותית בשוק הבינה המלאכותית: הערך הכלכלי של נוסטלגיה מלאכותית עולה על זה של חדשנות רדיקלית.

‍

הכלכלה של ערך רגשי

שוק "שירותי הזיכרון של בינה מלאכותית" כבר שווה 2.8 מיליארד דולר ויצמח ב-34% מדי שנה עד 2028, על פי מחקר של חברת Mordor Intelligence . אבל המספרים מספרים רק חצי מהסיפור.

המהפכה האמיתית היא בכלכלת היחידות.

‍

ל-FaceApp יש ARPU (הכנסה ממוצעת למשתמש) של 12.99 דולר, עם שיעור שימור של 78% לאחר 6 חודשים. לשם השוואה, רוב אפליקציות הבינה המלאכותית של B2C מתקשות לעבור את ה-3 דולר ב-ARPU עם שימור של 40%.

‍

למה ההבדל הזה?

למחשוב רגשי יש גמישות מחירים שונה באופן קיצוני מכלי פרודוקטיביות. משתמשים מוכנים לשלם פרמיות עבור תוכן שמפעיל מעגלים עצביים של זיכרון ונוסטלגיה, תוך התנגדות למנויים עבור כלים "רציונליים".

‍

מחקר של IBM מתעד שתוכן נוסטלגי מייצר פי 2.3 יותר מעורבות מתוכן "צופה פני עתיד". זה לא סנטימנט, זה מדעי המוח: נוסטלגיה מפעילה את מערכת הגמול של דופמין בצורה יעילה יותר מאשר חידוש.

‍

אסטרטגיית העבר המינימלית הקיימת

חברות נוסטלגיות פיתחו גישה אסטרטגית ייחודית: במקום לחקור מקרי שימוש חדשים, הן משפרות את החוויה הרגשית של מקרי שימוש קיימים .

‍

Prisma Labs (Lensa AI) היא דוגמה מושלמת. במקום להתחרות עם Midjourney על תכונות, היא התמקדה בתהליך עבודה ספציפי: הפיכת סלפי ל"אווטארים קסומים". התוצאה: הכנסות של 100 מיליון דולר בשנת 2022, עם שולי רווח של 60%.

‍

האסטרטגיה מוגבלת במכוון :

• זה לא מנסה לפתור בעיות חדשות
• זה לא מחנך את השוק על אפשרויות שלא נחקרו
• זה מתמקד ברצונות קיימים (שיפור תמונות, חידוש זיכרונות)

זה ההפך הגמור מפילוסופיית "חדשנות פי 10" של עמק הסיליקון. זה פי 10 רגש, פי 10 ביצוע .

‍

החפיר התחרותי של אזור הנוחות

כאן עולה הפרדוקס האסטרטגי המעניין ביותר: נוסטלגיה יוצרת מחסומי תחרות חזקים יותר מאשר חדשנות .

‍

ברגע שמשתמש השקיע רגשית במאגר של זיכרונות ש"משופרים" על ידי אפליקציה, עלות המעבר הופכת לפסיכולוגית, לא רק כלכלית. מחקר של מיקרוסופט מתעד כיצד "אפקטים של התקשרות" אלה יוצרים נעילות חזקות יותר מכל פלטפורמה טכנית.

‍

ReminiAI מבינה זאת בצורה מושלמת: כל תמונה משופרת הופכת לחלק מהזהות הדיגיטלית של המשתמש. זה לא רק שימור לקוחות, זה שילוב זהות .

‍

מלכודת יצירת הערך

אבל יש בעיה מבנית נסתרת. מחקר בכתב העת Nature מראה שבינה מלאכותית נוסטלגית פועלת בשווקים בעלי סכום אפס : היא לא יוצרת ערך חדש, אלא מחלקת מחדש ערך קיים.

‍

כאשר MyHeritage מבצעת אנימציה לתמונה של סבא שלכם, אתם לא משלמים על יצירת אמנות חדשה. אתם משלמים על עיבוד מחדש של יצירות אמנות קיימות בטכנולוגיה מתקדמת.

‍

זהו המקבילה הדיגיטלית של שחזור אמנות: שוק רווחי, אך כזה שאינו מייצר יצירות חדשות.

‍

ההשלכות האסטרטגיות עדינות אך מכריעות:

1. מגבלת גודל שוק : השוק מוגבל על ידי כמות התוכן הנוסטלגי הקיים
2. סיכון הסחירות : ברגע שהטכנולוגיה משוכללת, בידול הופך לבלתי אפשרי.
3. חוב חדשנות : השקעה מופחתת במחקר ופיתוח עבור פריצות דרך יוצרת פגיעות לטווח ארוך.

מודל העסקי של מחסור מלאכותי

התובנה המעניינת ביותר נוגעת לשוק התזמון . חברות נוסטלגיות מנצלות חלון הזדמנויות ייחודי: אנחנו הדור הראשון עם ארכיונים דיגיטליים עצומים אך איכות מיושנת.

‍

תמונות משנות ה-90 וה-2000 קיימות, אך הן גרגיריות. סרטונים מוכרים קיימים, אך הם רועדים. זוהי הסערה המושלמת לשירותי "שיפור".

‍

חברת Topaz Labs (שיפור תמונות בבינה מלאכותית) הצליחה להרוויח כסף מזה בצורה מבריקה: 50 מיליון דולר ב-ARR ממכירת תוכנה שמשפרת תמונות ישנות. שולי רווח של 80% מכיוון שהאלגוריתם המרכזי הפך כעת לסחורה, אך הביצוע מיוחד.

‍

בעוד 20 שנה, כשהכל כבר יהיה ברזולוציית 8K HDR, השוק הזה ייעלם. חברות יודעות זאת וקוצרות זאת באגרסיביות כל עוד הן יכולות.

‍

בינה מלאכותית כשירות יוקרה רגשי

החדשנות העסקית האמיתית של חברות אלה אינה טכנולוגית: היא הפיכת הבינה המלאכותית מתועלת למוצר יוקרה .

‍

אף אחד לא צריך ליצור אנימציה של תמונות משנת 1950. אבל כולם רוצים , ברגע שהם רואים את זה. נוצר שוק לצרכים שלא היו קיימים קודם.

‍

HereAfter AI מוכרת צ'אטבוטים המדמים שיחות עם קרובי משפחה שנפטרו. מחיר: 99 דולר התקנה + 9.99 דולר לחודש. בסיס לקוחות: מעל 50,000 משתמשים בתשלום.

‍

זו לא טכנולוגיה מהפכנית (GPT מכוון עדין בשיחות), אלא מיצוב מהפכני : מ"צ'אט בינה מלאכותית" ל"נצחיות דיגיטלית".

‍

ההשלכות האסטרטגיות על התעשייה

המעבר הזה לעבר נוסטלגיה מלאכותית מגדיר מחדש את כל הנוף התחרותי של הבינה המלאכותית:

‍

עבור ענקי הטכנולוגיה:

• גוגל השיקה את "מחק הקסם של תמונות גוגל" (מסיר אלמנטים מתמונות)
• מטא משקיעה רבות ב"אווטארים מציאותיים" במקום במטא-וורסים צופים פני עתיד
• אפל מפתחת "סרטי זיכרון" המונעים על ידי בינה מלאכותית כדי לעבד מחדש תוכן ישן.

עבור סטארט-אפים:

• המימון לכלי יצירתיות בתחום הבינה המלאכותית ירד ב-23% בשנת 2023
• המימון ל"זיכרון/נוסטלגיה של בינה מלאכותית" גדל ב-156%
• מעבר מ"לבנות דברים חדשים" ל"לשפר דברים ישנים"

הסיכון של רגרסיה תחרותית

אבל קיים סיכון מערכתי שהתעשייה אינה מעריכה מספיק טוב.

‍

אם כולם ממליצים על נוסטלגיה, מי משקיע בחדשנות אמיתית? מחקרים על מסמכי arXiv הממליצים על מערכות שאומנו על סמך העדפות נוסטלגיות "מגבירים הטיות שמרניות בסבבים הבאים".

‍

בקנה מידה של תעשייה, משמעות הדבר היא:

• פחות תמריצים למחקר יסודי
• בריחת מוחות מפרויקטים ארוכי טווח לפרויקטים קצרי טווח
• שחיקה הדרגתית של היכולת לחדשנות פורצת דרך

ייתכן שאנחנו מבצעים אופטימיזציה של בינה מלאכותית למטרת מקסימום מקומי רווחי אך מוגבל, תוך כדי שאנחנו מוותרים על מקסימום גלובלי עתידי.

‍

המלצות אסטרטגיות לחברות בינה מלאכותית

למי שכבר בשוק הנוסטלגיה:

• גיוון לפני שהשוק רווי (לוח זמנים: 3-5 שנים)
• השקעה במאגרי נתונים (בלעדיות על ארכיונים היסטוריים ספציפיים)
• פיתוח מיומנויות הניתנות להעברה עבור יישומים עתידיים

למי ששוקל כניסה:

• התמקדות בנישות לא ממוקדות (נוסטלגיה תאגידית, מזכרות ספורטיביות)
• התמקדות באזורים גיאוגרפיים עם דיגיטציה עדכנית יותר
• אל תתחרו על תכונות אלא על זרימות עבודה ספציפיות

לכולם:

• איזון תיקי השקעות בין "הכנסות מנוחות" (נוסטלגיה) לבין "הימורי צמיחה" (חדשנות)
• ניטור אותות רוויה בשוק
• הכנת אסטרטגיית מעבר לעידן פוסט-נוסטלגיה

סיכום: עתיד הנוסטלגיה

נוסטלגיה של בינה מלאכותית אינה גחמה חולפת. זוהי קטגוריה קבועה שחושפת אמיתות עמוקות על הערך הכלכלי של רגשות בעידן הדיגיטלי.

‍

אבל חברות שפשוט מסתובבות על זה בלי לחדש עוד יותר משחקות משחק מוגבל בזמן. היתרון התחרותי האמיתי יגיע לאלו שיכולים להפיק רווחים מנוחות מבלי לאבד את היכולת להמציא את העתיד .

‍

השאלה האסטרטגית אינה האם להשקיע בנוסטלגיה של בינה מלאכותית, אלא כיצד לעשות זאת מבלי לפגוע בצנרת החדשנות ארוכת הטווח.

‍

כי בעוד עשרים שנה, כשנסחט את כל הנוסטלגיה שאנחנו יכולים, עדיין נרצה חברות שיכולות להפתיע אותנו.

‍

מקורות:

• מורדור אינטליגנציה - בינה מלאכותית בשוק ראייה ממוחשבת
• IBM - הטיה ומעורבות בתחום הבינה המלאכותית
• מחקר של מיקרוסופט - אפקטים של נעילה פסיכולוגית
• טבע - לולאות משוב של בינה מלאכותית
• ArXiv - הגברת הטיה במערכות ממליצים